החלטה בתיק סע"ש 32854-06-12

לפני בקשת הנתבעת 2 לביטול החלטה שניתנה ביום 4.8.13 (להלן - ההחלטה), בטענה כי ניתנה בחוסר סמכות.

1.         המשיבה 3 (להלן - העובדת), הועסקה בשנים 1996 ועד פרישתה בשנת 2012 אצל המשיבה 1 (להלן - בית החולים). עניינו של הליך זה בבירור טענתה של העובדת כי בשל התנהלות הנתבעים לא צורפה כעמיתה בקרן פנסיה ותיקה. לפיכך עתרה כי בית הדין יצהיר כי היא זכאית לזכויות כעמיתה ותיקה אצל המבקשת (להלן - קג"מ). לחילופין, עתרה העובדת  לחיוב הנתבעים בשל הנזק שנגרם לה כהפסדי פנסיה בשל צירופה שלא כדין כעמיתה בקרן פנסיה לעמיתים חדשים אצל המשיבה 2 (להלן - כלל).

            סכום התביעה אשר צוין כסעד כספי חלופי הועמד על 638,935 ש"ח.

2.         בתביעה זו הגישו מי מהנתבעים מספר בקשות מקדמיות: בקשות לסילוק על הסף בשל התיישנות ושיהוי  ובשל היעדר כימות התביעה ואי תשלום אגרה כדין, כמו גם בקשת בית החולים למשלוח הודעת צד ג' כנגד קג"מ.

3.         לאחר שהצדדים השלימו טיעוניהם בנוגע לשאלות אלה, ולאחר שהתקיים דיון מוקדם ביום 7.7.13, ניתנה ביום 4.8.13 החלטתי בבקשות המקדמיות אלה (להלן - ההחלטה). בהחלטה נקבע כי כדי להכריע בשאלת ההתיישנות יש לברר גם סוגיות עובדתיות ולכן יש מקום לבררה במסגרת ההליך העיקרי. כן נקבע כי אין מקום לאפשר משלוח הודעת צד ג' באשר אותו צד ג' הוא בגדר נתבע, ובית הדין ידון ממילא בשאלת אחריותו לאי צירופה של העובדת כעמיתה בקרן פנסיה ותיקה. לבסוף, נקבע כי יש לקבל את הטענה בדבר כימות התביעה, וכי על העובדת לשאת בתשלום אגרת בית הדין בהתאם לסעד הכספי  החלופי לו עתרה. 

4.         ביום 11.8.13 הגישה קג"מ בקשה לביטול ההחלטה, על יסוד הטענה כי מאחר ותביעה זו הינה בסמכות שופט בית הדין לעבודה, בהתאם לסכומה, הרי שלא היה מקום כי רשמת בית הדין תתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף, שכן הסמכות לדון ולהכריע בבקשות לסילוק על הסף, בהתאם להוראות תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה) נתונה ל"בית הדין" (להבדיל מרשם). ההחלטה ניתנה לכן בחוסר סמכות, ודינה בטלות. לפיכך, התבקש בית הדין לבטל את ההחלטה ולהורות על העברת ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף למותב בית הדין.

5.         הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, שהודיעו כי הם מותירים את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין.

6.         לאחר ששקלתי את טענת המבקשת מצאתי כי יש לדחות את הבקשה. הליך של ביטול החלטה שניתנה לאחר קבלת עמדות הצדדים אינו קיים בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה) או בתקנות בית הדין לעבודה, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

7.         גם אם נמצא כי קיימת סמכות לעשות כן, מכח הסמכות "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך", כאמור בתקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה - אין מקום לעשות כן במקרה זה, מהטעמים שיפורטו להלן:

א.        אכן, לרשם בית הדין אין סמכות להכריע בהליך דנן, משסכום התביעה חורג מהסכום שנקבע בסעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה. בהליך מסוג זה מוגבלת סמכותו של הרשם לפעול בהתאם להוראות 27(א) לחוק בית הדין לעבודה והוראות החוק הנזכרות בו, כמו גם בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (סמכויות שניתן להעבירן לרשם), תשל"ה - 1975.

ב.         אכן, כטענת המבקשת, הוראת תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כי "בית הדין" יהיה רשאי להורות על דחיית התביעה, ומשמע כי הרשם לא יהיה רשאי לעשות כן אלא בתביעות בהן הוא מוסמך ליתן פסק-דין. אלא שבמקרה כאן  לא הוריתי על על דחיית התביעה, אלא על המשך בירורה, ומשכך לא ניתן לומר כי מתן ההחלטה סותר את הוראות תקנה זו.  המשך בירור התביעה אינו חוסם את טענות המבקשת בדבר התיישנות או שיהוי, ואלה יידונו על-ידי המותב שידון ויכריע בתביעה.

ג.         רשם בית הדין רשאי, על-פי הוראת סעיף 90 ל חוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984 (החל בבתי הדין לעבודה מכח  סעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה)  והן על-פי תקנות בית הדין לעבודה (סמכויות שניתן להעבירן לרשם), תשל"ה - 1975, לדון ולהכריע בשאלות הנוגעות לדרך ניהול ההליך, על מנת לפשט את הדיון או להקל על ניהולו.

 במקרה כאן קבעתי  כי שאלת ההתיישנות או השיהוי כרוכה בבירור טענות עובדתיות שונות, אשר לצורך ייעול הדיון מן הראוי שיתבררו "כמקשה אחת" יחד עם ההליך העיקרי ובפני המותב המוסמך לדון בתביעה. מדובר לפיכך בהחלטה הנוגעת לדרך בירור ההליך, ועל מנת לפשטו, ולטעמי ניתנה לכן במסגרת סמכותי.

8.         לאור האמור, הבקשה נדחית.

            משהמשיבים לא הגישו תגובה לגופן של טענות - אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ג, ( 03 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: